יום ראשון, 12 ביוני 2011

אומנות או איך הפכתי להיות מאפרת?





רוב האנשים חווים את משבר גיל ה-40 בערך בגיל 40! אצלי זה קרה הרבה הרבה לפני כן, אחרי שסיימתי את התואר ועבדתי במקום עבודה נחשק במיוחד, אחד המשרדים הגדולים בארץ - אם לא ה... מקאן אריקסון, החלטתי שזה לא מספיק עבורי, ידעתי שאני אוהבת את העבודה שלי, את העמיתים למקצוע, ואת הלקוחות.
אין ספק אהבתי לעבוד שם, אבל משהו עדיין לא היה שלם אצלי, הרגשתי שאני חייבת לצייר וליצור, האומנות היתה חסרה לי.

ציור על עץ: תמי מרגלית



מאז שהייתי ילדה קטנה אהבתי לצייר, הייתי יושבת שעות ומשרבטת על הנייר. בבית הספר בחרתי באופן טבעי במגמת אומנות, פרוייקט הסיום שלי היה "צלם האדם" אותה בחורה ליוותה אותי לאורך כל התמונות בפרוייקט.

באחת מניסיונתי לשלב עבודה ואומנות למדתי עיצוב גרפי, עבדתי כשלוש שנים כמעצבת גרפית, אבל זה לא הספיק שוב משהו היה חסר, לקח לי המון זמן להבין - אנשים, אני לא יכולה לעבוד יום שלם מול מחשב- הוא כמו גברים שותק ולא מגיב.

ציור על קיר: תמי מרגלית



לאחר זמן מה בחרתי ללמוד באוניברסיטה, תואר ראשון מדע המדינה- תקשורת, עבדתי כ 5 שנים כיועצת תקשורת, במקביל ניסיתי את מזלי בהכנת תכשיטים, ציור על עץ, תמונות ועוד אבל אף אחד לא באמת נגע ללבי זו שוב היתה עבודה לבד, רק אני עם עצמי.

ציור על קנבס: תמי מרגלית




האיפור היה נקודת מפנה, הבנתי שאני יכולה לחבר את האהבה שלי לאומנות לרצון של לבלות עם אנשים, החיבור בין שניהם גורם לי להתרגשות כל פעם מחדש. אני נהנית ליצור, לצייר ולעצב את דפי פניה של האישה שמולי ובמקביל לשמוע את סיפורה המרגש על החתונה, הברית או בת המצווה.
אני מאמינה שלכל אישה יש תווי פנים מיוחדים וגם סיפור מיוחד...לאחרונה גיליתי שאותו כשרון הוא גנטי, דוד אחד מצלם, השני מצייר, דודה אחת רוקמת ותופרת, אחרת מגלפת לכל אחד מהם כשרון והוא בחר בדרך אחרת לבטא אותו ואני בחרתי לבטא אותו באיפור!

צילום: קסניה פדורצינקו, דוגמנית: שרה סלומונסן, איפור ושיער: תמי מרגלית, תכשיטים: עינבר שחק

שומרת על המשקל

אף פעם לא סבלתי מהשמנת יתר, אבל תמיד היו לי כמה קילו בודדים שיושבים בדרך כלל באזור הבטן והירכיים. לפני ההריונות זה היה סביר, היתי עולה 3 ק"ג ויורדת אותם חזרה, לא הייתי צריכה להקפיד על מה שאני אוכלת, טוב כמובן שגם הייתי צעירה יותר...

כשפנו אלי משומרי משקל להצטרף למרתון הביקיני, חשבתי לעצמי מה קשה זה כבר יכול להיות? הקבוצה נפגשת פעם בשבוע, יש כמעט בכל עיר בארץ, ככה שעבורי זו נסיעה של 5 דקות וזהו.

אז זהו שלא, כשהגעתי לקבוצה, נדהמתי מכמות האנשים שמשתתפים במפגשים, היו שם מכל גברים ונשים מכל הגילאים, נערות ונערים צעירים, אנשים בשנות ה30 לחייהם וגם בשנות ה 50 לחייהם.

לאחר שפתחו לי כרטיס גלית המדריכה שקלה אותי ורשמה בפנקס 60 ק"ג, ידעתי שזה מה שאני שוקלת , אבל מכיוון שלא עליתי את המשקל הרבה זמן נלחצתי נורא, יש לי לרדת לפחות 6 ק"ג וזה בדיוק מה שמציעים במרתון הביקיני של שומרי משקל - ירידה של עד 6 ק"ג.

לאחר מכן גלית המדריכה הסבירה מה עלי לעשות, כמה נקודות מותר לי לאכול, היא נתנה לי חוברות המסבירה את ההתנהגות של אכילה נכונה וגם חוברת נקודות למאכלים השונים.

בהתחלה חשבתי איזה יופי אפשר לאכול הכל, רק לספור נקודות, אבל גיליתי מהר מאוד שמה שאני אוכלת במהלך היום שווה הרבה נקודות ודי מהר אני מגיעה למכסת הנקודות שלי ונשארת רעבה.

השבוע הראשון היה קשה מאוד, אני בטוחה שחרגתי מכמות הנקודות היומית שלי, אבל הקשבתי לגלית המדריכה והחלטתי לעשות שינויים קטנים מאוד, לדוגמא הורדתי את כמות הלחם והפיתות, הגדלתי את כמות המים שאני שותה במהלך היום לליטר וחצי לפחות, הוספתי ירקות לארוחות שלי.

וכשהגעתי לשקילה השבועית וראו איזה פלא ירדתי 400 גר', לאחר שבוע אחד בלבד (להזכירכם שהיה שבוע קשה מאוד) עם תחושת שמחה והתלהבות התחלתי שבוע שני עם שיטת הנקודות של שומרי משקל) קיבלתי חוברת נוספת המסבירה איך להתמודד עם פיתויים ופינוקים.

לאחר שבוע שני בשומרי משקל שהיה הרבה יותר קל מהשבוע הקודם, אבל בכל זאת היה קשה לעמוד בכל הפיתויים, לוותר על כל החטיפים, המלוחים, הממתקים, הג'אנק פוד - אומנם ויתרתי על כל זה, אבל לא וויתרתי לגמרי, כאשר נתקפתי ברצון עז, הייתי שותה כוס מים גדולה ואח"כ לוקחת קצת ומרגיעה את עצמי.
כמובן שהשבוע השני כלל בתוכו את חג השבועות, שבו היינו מוזמנים לארוחות חג, ברבים. אבל הרשתי לעצמי לטעום מהדברים הטעימים בנוסף לסלטים שמילאו את צלחתי.

כשהגעתי לשקילה השניה, גלית המדריכה ואני נדהמנו לגלות שירדתי 1.600 ק"ג, ההרגשה על המשקל כאשר גלית הכריזה באוזני על הירידה המשמעותית, גרמה לי אושר ודמעות בעיניים, הבנתי שאני יכולה לרדת במשקל מבלי להפסיק לאכול הכל.

בסה"כ ירדתי 2 ק"ג בשבועיים, אני מרגישה שאני בדרך הנכונה לעבר המטרה, אין ספק שהירידה גורמת לי להרגיש טוב יותר עם עצמי נפשית וגופנית.

אני מכירה את שומרי משקל ושמעתי מחברים קרובים שהיו על ירידות מדהימות שלהם, אבל אף פעם לא חשבתי שזה מתאים לי, אני לא אדם שאוהב שמגבילים אותו ואומרים לו מה לעשות, מה לאכול וכמה
אבל גילית שדווקא בשומרי משקל אני זו שקובעת מה לאכול, איך לאכול ומתי, הדבר היחיד שאני צריכה לשמור זה על כמות נקודות יומית ואני עושה זאת בהצלחה רבה.

המפגשים עצמם עם המדריכה תורמים רבות, זה מעודד אותך להצליח, המדריכה בעמה ירדה במשקל בשיטת שומרי משקל ועדיין שומרת לכן היא מבינה אותנו, את הרעב שלנו, הפיתויים שלנו. היא יכולה להעניק לנו לא רק מהידע המקצועי שלה, אלא גם מהתובנות האישיות שלה, מדרך ההתמודדות היומייומית עם אותן בעיות כמונו.
 אני חייבת לציין שהחוברות שניתנו על ידי שומרי משקל כתובות בצורה מקצועית, מעניינת והכי חשוב מלאי מידע וטיפים איך להתמודד עם פיתויים, בעיות ועוד.



כל שבוע אני מקבלת דף שבועי בו אני מפרטת את האוכל שאכלתי ושווי בנקודות וגם תפריט שבועי הכולל מתכונים ושווי נקודות לכל ארוחה. גלית המדריכה אומרת שמי שמקפיד על 3 דברים: רישום נקודות, ספורט והשתתפות במפגשים יורד בוודאות

דבר נוסף שעוזר לי, שהקבוצה נפגשת ביום שישי בשעות הבוקר, אני אישית ממליצה על מפגש לקראת סופ"ש או אחרי סופ"ש כי אז יש מוטיבציה לשמור בשישי שבת, שהם הימים הקשים ביותר להתמודדות במהלך השבוע, אבל אל תדאגו גם לזה יש פתרון בשומרי משקל.

ההבטחה שלי השבוע עבורי היא להתחיל לעשות ספורט...